הילד מגיע לגיל 18: מה קורה לחיסכון — ואיך מתכוננים לזה נכון

הקופה רשומה על שם הילד מהיום הראשון, כשההורים מנהלים אותה עבורו. בהגיעו לגיל 18 הצעיר מקבל את השליטה: הוא יכול למשוך (בכפוף למס על הרווח הריאלי), להמשיך להפקיד או פשוט להשאיר את הכסף לצבור תשואה. אין חובה לעשות כלום — קופה יכולה ללוות אותו גם לשנות העשרים והשלושים.

כספי התוכנית הממשלתית נפתחים למשיכה בגיל 18 (עד גיל 21 בהסכמת הורה, בהתאם לכללי התוכנית). מי שממתין עד 21 מקבל מענק המשך מהמדינה והכסף ממשיך לצבור. עבור רוב הצעירים בשירות צבאי/לאומי, ההמתנה הזו הגיונית. פרטים באתר ביטוח לאומי.

כסף שנחסך בחשבון ההורים נשאר בשליטתם — גיל 18 לא משנה דבר. ההעברה לילד תקרה רק כשההורים יחליטו, וזה בדיוק היתרון והחיסרון של המבנה הזה.

צעיר שפוגש בגיל 18 סכום גדול שלא ידע על קיומו מתנהג אחרת מצעיר שליווה את החיסכון שנים: ראה הפקדות, עקב אחרי תשואות, הבין מה זה מסלול. ממשק הצפייה לילד בספארקיד בנוי בדיוק לזה — היכרות הדרגתית עם הכסף, בלי יכולת לגעת בו לפני הזמן.

בסביבות גיל 17 שווה לקיים שיחה מסודרת: כמה נצבר, בשביל מה חסכנו, מה האפשרויות — להמשיך לצבור, לייעד לדירה/תואר, למשוך חלק. כשהצעיר שותף להחלטה מראש, הסיכוי שהכסף "יתאדה" יורד פלאים. זו גם הזדמנות לדבר על ריבית דריבית בשנות העשרים — העשור החזק ביותר של חיסכון.